אב"י הנחל - חלק ג' - מכתב קכא'

הצדיק האמת הוא רחמן מאד על ישראל, כי הוא מרחם ברחמנות האמיתי על ישראל, שהוא להכניס בהם הדעת הקדוש, להודיעם כי ה' הוא האלוקים ולהוציאם מעוונות, שזהו עיקר הרחמנות על ישראל, הגדול מכל מיני רחמנות.

כי כל היסורים הקשים שבעולם אינם נחשבים כלל כנגד המשאוי הכבד של עוונות, חס ושלום, כי ישראל עם קדוש, לפי גודל קדושתם משרשם וגודל רוחניותם ודקותם, אינם יכולים לישא עליהם כלל המשאוי הכבד של עוונות אפילו יום אחד, כי הם רחוקים לגמרי מעוון ואין עוון שייך להם כלל כלל לא.
והמנהיג האמת הוא רחמן מאד, כי הוא יודע מעלות קדושת ישראל ודקותם ורוחניותם, איך הם רחוקים לגמרי מעוון ואין עוון שייך לאיש ישראלי כלל.
ובאמת מהיכן באים לעוונות? הוא רק על ידי שאין להאדם דעת שיש אלוקים שליט בארץ, כי "אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות", ועל כן כל רחמנות המנהיג האמת על ישראל הוא להכניס בהם דעת, כדי להוציאם מהמשאוי הכבד של עוונות.
גם הוא משתדל להשאיר דעתו לדורות לנצח, שזהו עיקר שלמות הצדיק אחר הסתלקותו; כי אפילו אם זכה הצדיק להסתלק ולעלות למעלה בתכלית המעלה, אף על פי כן אין זה שלמותו להיות למעלה לבד, רק עיקר שלמותו, שיאיר אחר הסתלקותו למטה למטה גם כן, שישאיר בן ותלמיד שיקבלו דעתו הקדושה בעולם מדור לדור לנצח, כדי להציל את ישראל מעוונות לדורי דורות, לעולם ועד, ועל ידי זה נחשב כאילו הוא בעצמו ממש נשאר בעולם.
עיקר האדם הוא הדעת, ומי שאין לו דעת אינו אדם כלל, רק הוא חיה בדמות אדם; ועיקר הדעת הוא, לידע שיש אלוקים שליט בארץ ולעשות רצונו יתברך.
עיקר הארת הדעת, בחינת משה להציל ולשמור ולהוציא את ישראל מן העברות הבאים על ידי רוח שטות, שזה עיקר הרחמנות על ישראל עם קדוש, למי שיודע מהיכן ישראל הם לקוחים, איך הם רחוקים לגמרי מעוונות, רחמנא ליצלן; ומאיר בדרי מעלה ובדרי מטה.
...שמודיע להדרי מטה, שהם הירודים מאד בדיוטא התחתונה מאד מאד, בשאול תחתיות וכו', שגם שם עדיין ה' איתם ואצלם, כי "מלא כל הארץ כבודו", ומעוררם ומקיצם, בבחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר" וכו', ועל ידי זה הוא מאיר בהם הדעת ומגרש מהם הרוח שטות בכל פעם.
כי בודאי הוא מלאכה גדולה ואומנות נפלא מאד מאד להאיר הדעת באנשים כאלה שנכשלו בעוונות, בפרט שיש שנכשלו כמו שנכשלו, רחמנא ליצלן, במזידין גמורים, בעוונות עצומים. והצדיק הוא רחמן כזה, שאפילו להם הוא מאיר בטובו ורחמיו הדעת הקדוש.
כי בכוחו הגדול מודיע להם כי עדיין ה' איתם, כי לית אתר פנוי מנה, ועל ידי זה בעצמו מגרש מהם הרוח שטות בכל פעם.
כי אפילו אם האדם הוא כמו שהוא, תכף כשמודיעין לו כי גם שם נמצא השם יתברך, כמו שכתוב: "השוכן איתם בתוך טומאותם", כי אפילו בעשר כתרין דמסאבותא נמצא השם יתברך, כי ממנו יתברך לבד כל חיותם וכו', אזי תכף בורח הרוח שטות מפניו.
כי מי הוא זה ערב את ליבו לגשת אליו יתברך? כי בתוך הרוח שטות בעצמו נעלם חיות אלקותו יתברך, שהוא מחייה את כולם, כי גם בכל המדרגות התחתונות מאד מאד, שנפלו לשם כל הנכשלים והירודים הנ"ל, גם שם בתוך (בעומק) וחוזק הזוהמא והרוח שטות בעצמו נעלם ונמצא השם יתברך, כי "מלא כל הארץ כבודו" - על ידי זה מגרשין הרוח שטות ובורחת הזוהמא.
{אב"י הנחל השלם - חלק ג' - מכתב קכא'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים