ספירת העומר
אף על פי שבאמת צריכין לזרז ולמהר מאד מאד להמלט על נפשו, ובפרט מי שכבר נכשל ונלכד במה שנלכד, רחמנא ליצלן, אף על פי כן אי אפשר לדחוק את השעה, וצריכין להמתין ולהמתין הרבה לישועת ה' בשלמות, "עד ישקיף וירא ה' משמים".
אבל אף על פי כן, גם בתוך זמן ההמתנה והשהיה אסור לשכוח ולהסיח הדעת מזה, רק לייחל ולקוות ולצפות (בתשוקה בתשוקה וכו' ורצון חזק והתעוררות), ולמנות ולספור הימים, ולכסוף ולהשתוקק בכל עת: מתי יזכה ליום ישועת נפשו בשלמות, (היינו לקבל התורה מחדש), כמו מי שמתגעגע וחוזק לאיזה דבר, אזי הדרך שסופר הימים עד שישיג תשוקתו.
עד שיזכה להמשיך על עצמו בחינת קדושת התורה, אבל לא כל אדם זוכה לזה, להיות חזק בדעתו כל כך ולהמתין ולצפות לישועת ה' אף אם בתוך כך עובר עליו מה שעובר.
צריך האדם כל ימי חייו לחשוב על עצמו בכל יום, ולזכור היטב בכל יום ויום שימיו מנויים וספורים וקצובים במספר ובחשבון, כדי שיזדרז מאד (ולהתגבר לחטוף בו איזה נקודות טובות כל מה שיוכל), להמלט על נפשו. אבל הבעל דבר מתגבר כנגדו ורוצה לסתור ימי ספירתו, לומר לו: מה לך ומה בצע שתספור את ימיך בכל עת ותחשוב על אחריתך בכל יום, מאחר שאתה רואה שעם כל זה אינו עולה בידיך להיות כרצון השם יתברך באמת?
אבל אם משכיל על האמת לאמתו, יאמר וישיב אל ליבו: וכי משום הא אחדול לגמרי חס ושלום, לספור את ימי? הלא אף על פי כן יבוא קצי ומוכרח ליתן דין וחשבון מכל יום ויום, על כן אף אם יעבור עלי מה, אני על משמרתי אעמוד, לשמור ולעשות ולצפות ולהמתין לישועת ה' ובתוך כך אחטוף טוב כל מה שאוכל בכל יום ויום מעט או הרבה.
וכשיהיה חזק ואמיץ בדרך זה, שימנה ויספור את ימיו אף על פי שנדמה לו שאינו יוצא חוב היום, ואפילו אם האמת הוא כך, אף על פי כן לא יסתור ספירתו בשביל זה, כי אף על פי כן...ימי מנויים וספורים, ועל כן אני מחוייב לשום כל ליבי ומגמתי ותקותי להמתין ולצפות לישועת ה'.
כי מי שהוא שומר ונוצר וממתין לישועת ה', בודאי יש לו יום, כי סוף כל סוף יגיע היום שהוא מצפה שיזכה להתקרב אליו יתברך באמת.
קודם קבלת התורה הזהירו את ישראל פן יהרסו לעלות אל ה'.
צריכין לתקן הצמצום של המוחין, שלא יצא המוח חוץ לגבול דקדושה, שלא יחשוב מחשבות רעות וחכמות חיצוניות וחכמות של הבל וכל מיני מחשבות שהם חוץ לגבול הקדושה, וגם בקדושה לא יצא המוח חוץ גבול, בחינת "במופלא ממך אל תדרוש", (שזה בחינת האזהרה של "פן יהרסו לעלות אל ה'", היינו שאסור להרוס לעלות אל ה', רק בהדרגה ובמידה), (בבחינת מתינות והמתנה).
אף על פי שצריך האדם לזהר מאד בכל יום ויום לצאת חובת היום בכל מה דאפשר, כי צריך לידע שכל ימיו מנויים וספורים ויצטרך ליתן דין וחשבון מכל יום ומכל שעה, ואין לו בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה. ועל כן בודאי צריך האדם להיות זריז גדול בכל יום ויום להתחזק להתקרב להשם יתברך ככל אשר תמצא ידו בכוחו לעשות, אף על פי כן צריך לזהר בנפשו שלא יגרום לו הזריזות חוץ מהמדה הריסה לגמרי, חס ושלום.
כי זה כלל גדול, שבכל דבר ובכל מידה יש בו טוב ורע, והבעל דבר אורב על האדם תמיד ללכדו במצודתו, חס ושלום, בכל מיני תחבולות וערמומיות שבעולם, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב.
על כן צריך האדם להסתכל היטב על דרכיו בכל עת, בכדי שלא ילכד ברשת הבעל דבר חס ושלום; היינו, כי בודאי בתחילה מתגבר הבעל דבר למנוע את האדם לגמרי מדרך החיים ולהטותו את דרכי מות לגמרי, חס ושלום, אך כשרואה שהאדם מתעורר קצת ורוצה לשוב אל ה' וכו', (להתפלל וללמוד), אז הוא מתפשט כנגדו ומונעו בכמה מניעות וחלישות ובלבולים בלי שיעור, (ה' יצילנו).
...שעל ידי זה הכל יזכו לתשובה.
...שעל ידי זה תבוא הגאולה.
הרבה עליות וירידות צריכין לעבור על כל אחד ואחד, שאי אפשר לבאר בכתב, בפרט מי שכבר נכשל כמו שנכשל. על כן אם רוצה לחוס על חייו להיטיב אחריתו, צריך לילך (ולרוץ) על ידיו ועל רגליו להצדיק האמת ותלמידיו ותלמידי תלמידיו וכו'.
אפילו בדורות אחרונים האלה, שגברה ההסתרה שבתוך הסתרה עד אין קץ, ואנחנו עתה בדור החושך הזה אצל הקצה והסוף, שישראל עומדים במקום שגבול ישראל כלה, ששם מסיים קדושת ישראל שמשם והלאה אין מתפשט קדושת ישראל.
אף על פי כן אסור להרהר אחר מידותיו, כי מאד עמקו מחשבותיו, כי כבר הקדים ונתן לנו הצדיק, שהוא יגמור הכל כרצונו ויביא הכל אל התכלית הטוב, האמיתי, הנצחי.
אף על פי כן, "מקלות מים רבים אדירים משברי ים, אדיר במרום ה'", כי אף על פי שה"מים רבים אדירים, אדירים משברי ים", מתגברים על כל אדם כל כך, אף על פי כן מכולם "אדיר במרום ה", וכבר הקדים ונתן לנו את הצדיק...
אך השם יתברך חמל על עולמו, ובאהבתו ובחמלתו נתן לנו את הצדיק שהוא בבחינת משה, שמעורר אותנו בכל עת לשוב להשם יתברך איך שהוא, אפילו אם עבר על כל התורה אלפים פעמים, כי רבים רחמיו מאד ויש תקוה לכל, תמיד כל ימי חייו.
{אב"י הנחל השלם - חלק ג' - מכתב ע'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אף על פי שבאמת צריכין לזרז ולמהר מאד מאד להמלט על נפשו, ובפרט מי שכבר נכשל ונלכד במה שנלכד, רחמנא ליצלן, אף על פי כן אי אפשר לדחוק את השעה, וצריכין להמתין ולהמתין הרבה לישועת ה' בשלמות, "עד ישקיף וירא ה' משמים".
אבל אף על פי כן, גם בתוך זמן ההמתנה והשהיה אסור לשכוח ולהסיח הדעת מזה, רק לייחל ולקוות ולצפות (בתשוקה בתשוקה וכו' ורצון חזק והתעוררות), ולמנות ולספור הימים, ולכסוף ולהשתוקק בכל עת: מתי יזכה ליום ישועת נפשו בשלמות, (היינו לקבל התורה מחדש), כמו מי שמתגעגע וחוזק לאיזה דבר, אזי הדרך שסופר הימים עד שישיג תשוקתו.
עד שיזכה להמשיך על עצמו בחינת קדושת התורה, אבל לא כל אדם זוכה לזה, להיות חזק בדעתו כל כך ולהמתין ולצפות לישועת ה' אף אם בתוך כך עובר עליו מה שעובר.
צריך האדם כל ימי חייו לחשוב על עצמו בכל יום, ולזכור היטב בכל יום ויום שימיו מנויים וספורים וקצובים במספר ובחשבון, כדי שיזדרז מאד (ולהתגבר לחטוף בו איזה נקודות טובות כל מה שיוכל), להמלט על נפשו. אבל הבעל דבר מתגבר כנגדו ורוצה לסתור ימי ספירתו, לומר לו: מה לך ומה בצע שתספור את ימיך בכל עת ותחשוב על אחריתך בכל יום, מאחר שאתה רואה שעם כל זה אינו עולה בידיך להיות כרצון השם יתברך באמת?
אבל אם משכיל על האמת לאמתו, יאמר וישיב אל ליבו: וכי משום הא אחדול לגמרי חס ושלום, לספור את ימי? הלא אף על פי כן יבוא קצי ומוכרח ליתן דין וחשבון מכל יום ויום, על כן אף אם יעבור עלי מה, אני על משמרתי אעמוד, לשמור ולעשות ולצפות ולהמתין לישועת ה' ובתוך כך אחטוף טוב כל מה שאוכל בכל יום ויום מעט או הרבה.
וכשיהיה חזק ואמיץ בדרך זה, שימנה ויספור את ימיו אף על פי שנדמה לו שאינו יוצא חוב היום, ואפילו אם האמת הוא כך, אף על פי כן לא יסתור ספירתו בשביל זה, כי אף על פי כן...ימי מנויים וספורים, ועל כן אני מחוייב לשום כל ליבי ומגמתי ותקותי להמתין ולצפות לישועת ה'.
כי מי שהוא שומר ונוצר וממתין לישועת ה', בודאי יש לו יום, כי סוף כל סוף יגיע היום שהוא מצפה שיזכה להתקרב אליו יתברך באמת.
קודם קבלת התורה הזהירו את ישראל פן יהרסו לעלות אל ה'.
צריכין לתקן הצמצום של המוחין, שלא יצא המוח חוץ לגבול דקדושה, שלא יחשוב מחשבות רעות וחכמות חיצוניות וחכמות של הבל וכל מיני מחשבות שהם חוץ לגבול הקדושה, וגם בקדושה לא יצא המוח חוץ גבול, בחינת "במופלא ממך אל תדרוש", (שזה בחינת האזהרה של "פן יהרסו לעלות אל ה'", היינו שאסור להרוס לעלות אל ה', רק בהדרגה ובמידה), (בבחינת מתינות והמתנה).
אף על פי שצריך האדם לזהר מאד בכל יום ויום לצאת חובת היום בכל מה דאפשר, כי צריך לידע שכל ימיו מנויים וספורים ויצטרך ליתן דין וחשבון מכל יום ומכל שעה, ואין לו בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה. ועל כן בודאי צריך האדם להיות זריז גדול בכל יום ויום להתחזק להתקרב להשם יתברך ככל אשר תמצא ידו בכוחו לעשות, אף על פי כן צריך לזהר בנפשו שלא יגרום לו הזריזות חוץ מהמדה הריסה לגמרי, חס ושלום.
כי זה כלל גדול, שבכל דבר ובכל מידה יש בו טוב ורע, והבעל דבר אורב על האדם תמיד ללכדו במצודתו, חס ושלום, בכל מיני תחבולות וערמומיות שבעולם, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב.
על כן צריך האדם להסתכל היטב על דרכיו בכל עת, בכדי שלא ילכד ברשת הבעל דבר חס ושלום; היינו, כי בודאי בתחילה מתגבר הבעל דבר למנוע את האדם לגמרי מדרך החיים ולהטותו את דרכי מות לגמרי, חס ושלום, אך כשרואה שהאדם מתעורר קצת ורוצה לשוב אל ה' וכו', (להתפלל וללמוד), אז הוא מתפשט כנגדו ומונעו בכמה מניעות וחלישות ובלבולים בלי שיעור, (ה' יצילנו).
...שעל ידי זה הכל יזכו לתשובה.
...שעל ידי זה תבוא הגאולה.
הרבה עליות וירידות צריכין לעבור על כל אחד ואחד, שאי אפשר לבאר בכתב, בפרט מי שכבר נכשל כמו שנכשל. על כן אם רוצה לחוס על חייו להיטיב אחריתו, צריך לילך (ולרוץ) על ידיו ועל רגליו להצדיק האמת ותלמידיו ותלמידי תלמידיו וכו'.
אפילו בדורות אחרונים האלה, שגברה ההסתרה שבתוך הסתרה עד אין קץ, ואנחנו עתה בדור החושך הזה אצל הקצה והסוף, שישראל עומדים במקום שגבול ישראל כלה, ששם מסיים קדושת ישראל שמשם והלאה אין מתפשט קדושת ישראל.
אף על פי כן אסור להרהר אחר מידותיו, כי מאד עמקו מחשבותיו, כי כבר הקדים ונתן לנו הצדיק, שהוא יגמור הכל כרצונו ויביא הכל אל התכלית הטוב, האמיתי, הנצחי.
אף על פי כן, "מקלות מים רבים אדירים משברי ים, אדיר במרום ה'", כי אף על פי שה"מים רבים אדירים, אדירים משברי ים", מתגברים על כל אדם כל כך, אף על פי כן מכולם "אדיר במרום ה", וכבר הקדים ונתן לנו את הצדיק...
אך השם יתברך חמל על עולמו, ובאהבתו ובחמלתו נתן לנו את הצדיק שהוא בבחינת משה, שמעורר אותנו בכל עת לשוב להשם יתברך איך שהוא, אפילו אם עבר על כל התורה אלפים פעמים, כי רבים רחמיו מאד ויש תקוה לכל, תמיד כל ימי חייו.
{אב"י הנחל השלם - חלק ג' - מכתב ע'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
