צריך האדם להסתכל באמת ולהבין היטב, שבזה העולם אין שום תענוג שלם כלל, כי כל תענוגי זה העולם הם בבחינת "ואחרית שמחה תוגה", גם בזה העולם, כי אי אפשר שיתנהג להאדם הכל כרצונו. על כן אי אפשר לחיות בזה העולם, שיהיו נקראים חיים, כי אם כשמסתפק במה שיש לו, ושמח בחלקו אפילו אם אין לו רק לחם ומים בדוחק, ויודע כי אין שום צער ויסורים בעולם כי אם עוונות, שהם המשאוי הכבד מכל המשאות של כל מיני יסורים שבעולם, ועל כן הוא מרוצה ושמח גם בחיי צער, וכל מגמתו רק לעמול בדברי תורה, ולכסוף ולהשתוקק להשם יתברך לעשות רצונו ולהכלל בו זה יש לו חיים אמיתיים, ואשרי לו בעולם הזה ובעולם הבא.
כל החכמים להרע והמחקרים, כרוכים אחר כל התאוות רעות וכו', (ובכל זאת רוצים להבין ולהתחכם וכו' בחכמות וחקירות שאין להם רשות להסתכל בהם).
על ידי אמונה שלמה, שכל העולמות נמשכין ומתנהגין ומתקיימין רק על ידי סתימא דכל סתימין, שמאמינים שאפילו בכל המקומות הרחוקים מהקדושה מאד, הנמשכים מבחינת חלל הפנוי, גם שם נעלם חיות אלקותו יתברך, ומחפשין ומבקשין גם משם "אי"ה מקום כבודו", על ידי זה נעשה יחוד גדול ונפלא בכל העולמות, ונתחברים ונתיחדין כל העולמות בשורש חיותם, היינו בהשם יתברך שמחייה את כולם. ועל כן באמת, אפילו מי שלא זכה להיטיב מעשיו בשלמות בחייו, אבל זכה על כל פנים לחפש ולדרוש תמיד אחרי השם יתברך, הוא גם כן טובה, נפלאה ונוראה לנפשו וגופו, כי על ידי זה זוכה גם לאחר מיתתו לחפש ולבקש את השם יתברך, ולא יוכלו להטעותו על ידי עולם התוהו, מאחר שגם שם מבקש את השם יתברך, על כן בקל יוכל לשוב למקום מנוחתו; והכל בכוח הצדיק האמת, שביטל גופו בחייו, וזכה לעלות בחייו בעודו בגופו לבחינת "איה", בחינת ה"מאמר סתום דבראשית", בתכלית המעלה לעילא לעילא וכו', כדי שימשיך משם חיות חדש ונפלא לתקן כל הנפשות כולם. כל מה שהשקר מתגבר ביותר על ידי ריבוי נכליו וערמומיותו בלי שיעור ומספר, על ידי כל זה דייקא ניכר האמת בסופו, כי סוף כל סוף מי שמחפץ באמת רואה האמת דייקא על ידי זה, ויותר מזה מבואר הענין להחכם המבין מזאת החפץ באמת לאמיתו.
ימי חיינו הבל, והזמן הולך ומת בכל רגע ורגע, כי השעה והרגע שהיה לא יהיו עוד, והאדם חושב כל יום בכל עת מה יעשה למחר ולאחר זמן, עד שעל ידי זה נופל לעבדות גמור, ומייגע ומטריח את עצמו ביגיעות גדולות ועבודות קשות בשביל עמל עולם הזה, אשר כל הזמן של העולם הזה הוא הבל, כי הזמן רץ ופורח מאד בלי שום קביעות (כל) [כלל], ובכל רגע האדם מת!
{אב"י הנחל השלם - חלק ג' - מכתב קפא'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
כל החכמים להרע והמחקרים, כרוכים אחר כל התאוות רעות וכו', (ובכל זאת רוצים להבין ולהתחכם וכו' בחכמות וחקירות שאין להם רשות להסתכל בהם).
על ידי אמונה שלמה, שכל העולמות נמשכין ומתנהגין ומתקיימין רק על ידי סתימא דכל סתימין, שמאמינים שאפילו בכל המקומות הרחוקים מהקדושה מאד, הנמשכים מבחינת חלל הפנוי, גם שם נעלם חיות אלקותו יתברך, ומחפשין ומבקשין גם משם "אי"ה מקום כבודו", על ידי זה נעשה יחוד גדול ונפלא בכל העולמות, ונתחברים ונתיחדין כל העולמות בשורש חיותם, היינו בהשם יתברך שמחייה את כולם. ועל כן באמת, אפילו מי שלא זכה להיטיב מעשיו בשלמות בחייו, אבל זכה על כל פנים לחפש ולדרוש תמיד אחרי השם יתברך, הוא גם כן טובה, נפלאה ונוראה לנפשו וגופו, כי על ידי זה זוכה גם לאחר מיתתו לחפש ולבקש את השם יתברך, ולא יוכלו להטעותו על ידי עולם התוהו, מאחר שגם שם מבקש את השם יתברך, על כן בקל יוכל לשוב למקום מנוחתו; והכל בכוח הצדיק האמת, שביטל גופו בחייו, וזכה לעלות בחייו בעודו בגופו לבחינת "איה", בחינת ה"מאמר סתום דבראשית", בתכלית המעלה לעילא לעילא וכו', כדי שימשיך משם חיות חדש ונפלא לתקן כל הנפשות כולם. כל מה שהשקר מתגבר ביותר על ידי ריבוי נכליו וערמומיותו בלי שיעור ומספר, על ידי כל זה דייקא ניכר האמת בסופו, כי סוף כל סוף מי שמחפץ באמת רואה האמת דייקא על ידי זה, ויותר מזה מבואר הענין להחכם המבין מזאת החפץ באמת לאמיתו.
ימי חיינו הבל, והזמן הולך ומת בכל רגע ורגע, כי השעה והרגע שהיה לא יהיו עוד, והאדם חושב כל יום בכל עת מה יעשה למחר ולאחר זמן, עד שעל ידי זה נופל לעבדות גמור, ומייגע ומטריח את עצמו ביגיעות גדולות ועבודות קשות בשביל עמל עולם הזה, אשר כל הזמן של העולם הזה הוא הבל, כי הזמן רץ ופורח מאד בלי שום קביעות (כל) [כלל], ובכל רגע האדם מת!
{אב"י הנחל השלם - חלק ג' - מכתב קפא'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה