אב"י הנחל - חלק ג' - מכתב קסח'

כמה וכמה צריך זה האדם העלוב לסבול בזה העולם כל ימי חייו. אין רגע בלי פגע! כמה וכמה מיני יסורים ודחקות ודאגות רבות, שונות בלי שיעור, עוברים על כל אחד בכל יום. וכן מתנהג מעולם.
כי "אדם לעמל יולד, קצר ימים ושבע רוגז". אך צריכין להאמין, ומעט יכולים לראות, כי מידה טובה מרובה, כי אין שיעור להשינויים הנעשים בכל יום ובכל שנה ובכל חודש ובכל עת, והשם יתברך עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עצומות עד אין מספר בכל יום ויום, בלי שיעור וערך.
האדם צריך עצות עמוקות בכל יום, דהיינו לצעוק ממעמקים, מעומקא דליבא, עד אשר יחתור וימשיך עצות עמוקות המתחדשים בכל יום...עת, בבחינת "גולה עמוקות מיני חושך", שעל ידם נמשך אמונה.
ויותר מכולם, הצרה הגדולה מהכל הוא, מה שרובם נפלו בדעתם מאד ביאוש גמור, שאי אפשר לו עוד לחשוב על התכלית, ואי אפשר להגביהו מכמה טעמים, והעיקר - מחמת המחלוקת הגדולה אשר עלינו וכו', שאינם יכולים מחמת זה לקבל ולינוק מצוף דבש (נועם) תורתו הנוראה, שמחיה ומשיב כל הנפשות הנפולות.
תזכור היטב היטב חסדי ה' ונפלאותיו אשר עשה עימנו, כי אין אנו יודעים עד היכן צריכין להתחזק, כמו שצעק רבינו ז"ל בקול עמוק וחזק מאד: "גיוואלד! זייט אייך ניט מייאש!" (אוי למי שמתיאש) "קיין יאוש איז גאהר ניט פאר אנדין!" (אין שום יאוש בעולם כלל!)

{אב"י הנחל השלם - חלק ג' - מכתב קסח'}

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן ♥ בִּירוּשָׁלָיִם