אב"י הנחל - חלק ג' - מכתב שמב'

בענין הענוה, יש משקל גדול ודק מאד; כי צריכין להיות ענו בתכלית הענוה, להיות אין ממש, בלי שום טעות ופניה כלל, ואף על פי כן יהיה גיבור, חזק ואמיץ מאד, ולבלי להניח להפיל את עצמו בשום דבר וכו'. וצריכין להתפלל הרבה להשם יתברך, שהוא ברחמיו יורהו האמת לאמיתו.
זוהמת קליפת המן עמלק, שהוא מידת הגאות, שמשם נמשך מידת הגאות בעולם, הוא מתגבר ביותר על זה להרחיק מהצדיק האמת, ורוצה להפריד בין נפשות ישראל ובין הצדיק האמת, (שעל-ידו זוכים לעיקר החיים נצחיים...) שמשם נמשך כל המחלוקת על הצדיק האמת, ועל ידי זה הם מרחקים נפשות ישראל מלהתקרב לצדיק האמת, שעל ידי זה נטלה המלכות והממשלה מישראל ונתנה להעכו"ם והרשעים, שמקבלים המלכות ומושלים עלינו, חס ושלום, שכל זה נמשך על ידי המחלוקת על הצדיק האמת, שעל ידי זה פוגמים בכבודם, שעל ידי זה עיקר הגלות.
אבל ה' לא יעזבנו בידם, אדרבא, על ידי זה דייקא מכניע, יכניע, אותם מאד לגמרי ומוציא את ישראל מרשותם, כי כל מה שהקליפה קשה וחזקה ביותר, בהכרח שתרד הקדושה הגבוהה לשם יותר ויותר ותהיה שם בגלות יותר, עד שתתגבר בגודל כוחה על ידי זה דייקא ותכניע אותה ותשפילה, כמו שהפילה אסתר את המן הרשע וסיעתו דייקא על ידי זה שנלקחה לבית אחשורוש, שזהו בחינת "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו".
הצדיק מפיל ומבטל את הגאות של השקרנים החולקים, שהוא הוא בחינת קליפת המן-עמלק.
כל המחלוקת שחולקים על הצדיק האמת, הכל הוא על ידי גאות של המנהיגים המפורסמים של שקר, החולקים...
לפעמים מתנכל הבעל-דבר והסטרא-אחרא ומעקם ליבו בבחינת מוחין דקטנות, ורוצה לרחקו על ידי זה מהשם יתברך, דהיינו שאומר בליבו (ונדמה לו): "וכי ראוי אני שיעשה השם יתברך לי ניסים כאלה?! הלא אני יודע חטאי ופשעי המרובים!" ומחמת זה אינו מאמין בדברי הצדיק, הרוצה לגאלו ולהשיבו באמת להשם יתברך, כמו שראינו כמה וכמה שנתרחקו על ידי זה, מחמת שהם יודעים לכלוכם וטינופם בעוונות, רחמנא ליצלן, ואינם מאמינים בכח הצדיק שאפשר לגאלם; ובפרט כשבא עליהם יסורים ומרירות בגוף ונפש, בגשמיות ורוחניות, הם אומרים בנפשם: "הלא אני רואה שאין ה' יתברך רוצה לקרבנו, כי בודאי אי אפשר לקרב פגום כמוני!"

{אב"י הנחל השלם - חלק ג' - מכתב שמב'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים