יש שני מיני אפיקורסות: יש אפיקורסות שבא מחכמות חיצוניות, ועליו נאמר: "ודע מה שתשיב לאפיקורוס", כי האפיקורסות הזאת יש עליה תשובה; ועל כן מי שנופל לאפיקורסות הזאת, אף שבודאי צריך לברוח ולהמלט משם, אך אף על פי כן מי שנופל לשם, אפשר לו למצוא הצלה לצאת משם, כי יוכל למצוא שם את השם יתברך אם יבקשהו וידרשהו שם, כי יש שם חיות אלוקות, היינו שכל מאותיות שנשברו ונפלו לשם, ועל כן על האפיקורסות הזאת יש עליה תשובה.
אבל יש עוד מין אפיקורסות, והם החכמות שאינם חכמות, אלא מחמת שהם עמוקים ואינם משיגים אותם, ומחמת זה נראים כחכמות. (כי יש כמה מבוכות וקושיות אצל המחקרים; שבאמת) כמו, למשל, כשאחד אומר סברא שקר בגמפ"ת (בגמרא, פירוש רש"י ותוספות), ומחמת שאין למדן לישב הקושיא שבא על ידי סברא זו, על ידי זה נדמה שאמר סברא וחכמה גדולה, אף שבאמת אינו סברא כלל.
כן יש כמה מבוכות וקושיות אצל המחקרים, שבאמת אינם שום חכמה והקושיות בטלים מעיקרא, אך מחמת שאין בשכל אנושי לישבם, על ידי זה נדמים לחכמות וקושיות. ובאמת אי אפשר לישב אלו הקושיות, כי אלו הקושיות של אפיקורסות הזאת באים מחלל הפנוי, אשר שם, הבאים משם, מבחינת חלל הפנוי, אי אפשר בשום אופן למצוא להם תשובה, היינו למצוא שם את השם יתברך, מחמת שאין שכל ואותיות לישבם, כי אילו היה מוצא שם גם כן, אם כן לא היה פנוי והיה הכל אין סוף.
ועל כן על האפיקורוסות הזאת נאמר: "כל באיה לא ישובון", כי אין שום תשובה על האפיקורסות הזאת, מאחר שבא מחלל הפנוי, שמשם צמצם דיבור אלקותו כביכול, רק אין שם שכל ואותיות לישבם. אך הצדיק הגדול, שהוא בחינת משה, הוא צריך דוקא לעיין בדברי האפיקורסות אלו, כי על ידי עיונו שם שמעיין שם, הוא מעלה משם כמה נשמות שנפלו ונשקעו בתוך האפיקורסות הזאת, ועל כן מזה האפיקורסות השנית בודאי צריך לזהר יותר ויותר לברוח ולהמלט משם, לבלי לעיין ולהביט בדבריהם כלל, כי ח"ו בודאי ישקע [ישתקע?] שם, כי עליו נאמר: "כל באיה לא ישובון", כי אין עליו שום תשובה, כנ"ל.
יש הרבה רחוקים, שזוכים על ידי כוח הצדיק להתעורר באיזה התעוררות, עד שמתחילין להתקרב אליו; ואזי הצדיק מאיר בהרחוקים, שאיך שהם, עדיין יחפשו ויבקשו את השם יתברך, ועל ידי זה הוא מעלה אותם מעמקי עמקי הקליפות, בבחינת "ירידה תכלית העליה", והכל בכוחו ובכוח (תורתם ועצותיהם), תורתו ועצותיו ורמזיו הקדושים, העמוקים ונשגבים מאד מאד עד אין סוף ותכלית, ואשרי שיאחז בו!
...המתחמם באור הצדיק, שיש לו כלי נפלאה, כשמניחים אותה על איזה מין חיה ובהמה שבעולם, אזי מיד מתחלת לנגן הניגון...
כאשר רצה השם יתברך לברוא את העולם לא היה מקום לבראו, מחמת שהיה הכל אין סוף, על כן צמצם את האור לצדדין, ועל ידי הצמצום הזה נעשה חלל הפנוי, ובתוך החלל הפנוי הזה נתהוה (בריאת העולם), הימים והמידות, שהם בריאת העולם. וזה הצמצום של החלל הפנוי אי אפשר להבין ולהשיג.
כי צריך לומר בו שני הפכים - יש ואין, כי החלל הפנוי הוא על ידי הצמצום, שכביכול צמצם אלקותו משם ואין שם אלוקות כביכול, כי אם לא כן אינו פנוי, והכל אין סוף ואין מקום לבריאת העולם כלל; אבל באמת לאמיתו, בודאי אף על פי כן יש שם גם כן אלוקות, כי בודאי אן שום דבר בלעדי חיותו, ועל כן אי אפשר להשיג כלל בחינת חלל הפנוי, עד לעתיד לבוא.
(ודע שיש...) (יש שני מיני אפיקורסות וכו'...)
{אב"י הנחל השלם - חלק ג' - מכתב ריב'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה