אב"י הנחל - חלק ג' - מכתב רמב'

...החס על הוד נפשו היקרה וגבוהה מאד בשרשה העליון, לנקותה ולצחצחה, לקשטה, ליפותה ולצחצחה, והעמיק מחשבתו, והלהיב את ליבו ושכלו וחכמתו להיטיב אחריתו, ופנימיות ליבו בוער ולוהט כלהב-אש להתקשר ולהתדבק בהצדיק האמת, שמחזק (אותנו) ומעורר ליבנו, שאיך שהוא, איך שאנחנו, מאיר בליבנו הארה נפלאה, כי עדיין ה' איתנו, עימנו ואצלנו וקרוב מאד, ואין שום יאוש בעולם כלל בשום אופן, שאיך שהוא איך שהוא, עדיין וכו', ומקיץ ומעורר אותנו בכל פעם שלא נתייאש בשום אופן בעולם כלל.
כל ימי חייו צריך לשים ליבו היטב להרמזים, שיתחזק להשאר קבוע בראש השנה בתוך הקיבוץ הקדוש של הצדיק, ולא (יפרד) יפריד עצמו מהם לעולם כל ימי חייו.
כל זמן שהוא בתוך כלל הקיבוץ שמקבץ הרועה האמיתי, יש לו תקוה לעולם.
עיקר הנחמה והתקוה הוא הוא הדעת של הצדיק. וזהו: "נחמו נחמו עמי", כלומר, שמזהיר את ישראל בעצמם שינחמו זה את זה, כאומר: אתם, בני ישראל עמי, נחמו נחמו עצמכם, זה את זה, היינו שיעסקו בלימוד הדעת הקדוש של הרבי האמת בחינת משה, וכל אחד ידבר עם חברו ויכניס בו הדעת הקדוש בחברו, וזה עיקר הנחמה והתקוה.


{אב"י הנחל השלם - חלק ג' - מכתב רמב'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה