אב"י הנחל - חלק ג' - מכתב שצד'

"ומבשרך לא תתעלם" - מבשרך דייקא, שלא תעלים עיניך מלרחם על בשרך, היינו בשר גופך. כי צריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף, להראות לו מכל הארה ומכל השגה שהנשמה משגת, שהגוף גם כן ידע מזאת ההשגה, כי הנשמה של כל אדם היא רואה ומשגת תמיד דברים עליונים מאד, אבל הגוף אינו יודע מהם, כי כשיש לגוף עזות, מבחינת "והכלבים עזי נפש", שהוא עז וחזק בהתאוות, אין הנשמה יכולה לסמוך עצמה ולהתקרב להגוף להודיע לו מההשגות שלה, על כן צריכים לרחם מאד על הגוף, לראות לזככו, עד שתוכל הנשמה להודיע לו מכל מה שהיא רואה ומשגת תמיד. וזה בחינת: "מבשרי אחזה אלוק", היינו השגות אלוקות. וכשמשבר עזות ותקיפות הגוף, על ידי זה תוכל הנשמה להתקרב עצמה אל הגוף, על כן צריכים לרחם מאד על הגוף, לראות לזככו, עד שתוכל הנשמה להודיע לו מכל מה שהיא רואה ומשגת תמיד. וזה בחינת: "מבשרי אחזה אלוק", מבשרי דייקא וכו', היינו על ידי בשר הגוף יחזה וכו' אלוק, היינו השגות אלוקות, היינו שהאדם בגופו יראה ויחזה השגות עליונות שהנשמה משגת תמיד.
"מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי". "עצמי" - היא הנשמה, שהיא עצם האדם, כי עיקר עצמיות האדם, מה שנקרא אצל האדם "אני", הוא הנשמה, שהיא עצם הקיים לעד; אבל מחמת עזות הגוף בתאותו, אזי הנשמה, שהיא עצם האדם, רחוקה מבשרו וגופו. ועל ידי קול אנחה, שהוא בחינת עזות דקדושה, על ידי זה נשבר עזות גופו, ואז מתקרבת ומתדבקת העצם להבשר, היינו הנשמה להגוף, וזה: "מקול אנחתי, דבקה עצמי לבשרי".
וכן בכלליות בני אדם יש בחינת עצם ובשר, היינו, שהחכם האמת,שהוא בחינת הנשמה להעם, שהם למטה ממנו...

{אב"י הנחל השלם - חלק ג' - מכתב שצד'}
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים